למה יורופסקי?

גרסה קצרה יותר ושונה במקצת של הטקסט הזה פורסמה באתר ספירניסטיות.

1.

ההרצאה של גארי יורופסקי על טבעונות יצרה באזז גדול בתקשורת הישראלית, בעיקר ברשת ובעיקר בחודשים האחרונים. גם אם לא ברור בדיוק כמה אנשים הומרו לטבעונות, כמות הצפיות ביו-טיוב (מעל חצי מיליון צפיות להרצאה עם כתוביות בעברית), הכתבה ששודרה במהדורת סוף השבוע של חדשות ערוץ שתיים, הבאתו של יורופסקי להרצאה בתל אביב ומספר הפעמים שהנושא עולה סתם כך בשיחות שגרתיות בין חברים – כל אלה מספיקים כדי להעיד על ההשפעה החריגה של ההרצאה על אנשים בארץ.

איך אפשר להסביר את זה? "גארי יורופסקי הוא דמגוג מהשורה הראשונה", אמר לי קרוב משפחה אחד. כשניסיתי להבין למה הוא מתכוון, הוא הסביר לי שיורופסקי מציג מידע מאד חלקי כאמת ודאית, והוא עושה את זה בביטחון רב מידי. הקרוב הוסיף ש"סרטוני ההתעללות שהוא מקרין, הוא עושה את זה כדי לסחוט רגשית את הצופים". חברה אחרת אמרה שהוא "יודע ללחוץ בדיוק על הנקודות הרגישות של אנשים", לדעתה הוא קלט שהחמלה של אנשים לחיות מחמד והגועל שלהם מהפרשות, הם שתי נקודות תורפה אצל מערביים רבים, והוא יודע איך לנצל את זה.

אבל הסיבות שתוארו למעלה עדיין לא מסבירות למה יורופסקי הצליח להשפיע כל כך דווקא בישראל. בפוסט הזה, למשל, הכותבת מנסה לענות על השאלה הזאת. היא כותבת ש"בגלל שישראלים אוהבים סגנון דיבור כנה, דוגרי, יש סרטונים או טקסטים מסוימים שהם מוכנים יותר לקבל. […] בנוסף,  זה מאד ישראלי לוודא כל הזמן שאף אחד 'לא דופק אותך' או שאתה לא מפספס משהו חשוב לגבי עניין כלשהו. אז אם אתה מנסה לשווק  זכויות של בעלי חיים כסוד שהם לא יודעים עליו, משהו שהממשלה לא מספרת להם, זה באמת עובד".

אבל גם הסיבות האלה לא כל כך מספקות. מה הכוונה ב'גישה הישירה' שהיא מזכירה? איך הוא מצליח ליצור אצל אנשים תחושה ש'עובדים עליהם'?

קנת' וויליאמס, האלוף הטבעוני הראשון של תחרות הבודי-בילידינג העולמית בארה"ב (Natural Olympia)

2.

כמו בכל הרצאה, גם ב"הרצאה הכי טובה ששמעתי בחיים" יש מרצה ויש קהל. ההשתתפות בהרצאה מכניסה כל משתתף אל תוך שבלונת ההשתתפות המקובלת מתוקף תפקידו. המרצה אמור לנהל את מה שמתרחש באולם רגע אחר רגע. באמצעות הדברים שהוא אומר והאופן שבו הוא ממחיז אותם, המרצה מביע את התחושות שלו ובה בעת מנסה לעורר תחושות מסוימות אצל הצופים. באותו אופן פועלים הצופים, אם כי על ידי דרכים מוגבלות הרבה יותר. בין אם בבית או בכיתה, הצופים עסוקים בהפגנת עמדתם ללא הרף – הם עושים זאת דרך הבעות הפנים שלהם (במקרים חריגים הם עושים יותר מכך). הבעות הפנים אמורות להפגין את מה שהם חשים בכל רגע ורגע – בושה, שעמום, כעס, ניכור, חשש, ביטחון, ריכוז נלהב וכדומה.

עכשיו חזרה להרצאה של יורופסקי. איזה סוג של תחושות הוא מפגין במהלך ההרצאה? אילו תחושות הוא מנסה לעורר אצל האחרים? איך הוא מגיב להבעות הפנים שלהם? (למרות שלא ניתן לראות אותן, מספר פעמים במהלך ההרצאה הוא מתייחס במופגן להבעות הפנים של הקהל, ובחלק ה'שאלות-תשובות' הקהל מעורב יותר).

3.

יורופסקי מבצע שלוש 'דמויות רגשיות' במהלך ההרצאה: יריב מאיים, חבר תומך ופותר בעיות.

יריב מאיים. יורופסקי זועם. הוא תוקפני ואגרסיבי, מה שעלול לעורר בושה או פחד בקרב הצופים. למרות שהוא אומר מספר פעמים "אני לא האויב שלכם" ו"לא באתי להילחם בכם", הוא מאשים את הקהל לאורך כל ההרצאה באטימות לב, בחוסר מוסריות ("מה התירוץ שלך?", "אם זה לא טוב לעיניים שלך [בנוגע לסרטי ההתעללות] אז למה זה טוב לקיבה שלך"?). הוא משווה בין השואה לבין תעשיית הבשר. מחנות הריכוז הם בתי המטבחיים. הצופים אוכלי הבשר מואשמים במעורבות בשואת בעלי החיים. הוא גם מתגרה בקהל. הוא צוחק על אנשים שמאמינים לשיווק שתעשיות הבשר, החלב והביצים עושות למוצריהן ("[החברות] אומרות שזה בריא, וזה בעצם רק גורם למחלות, אתם מאמינים להן?").  בזמן שהוא מציג חלופות טבעוניות למאכלים שונים, הוא מזהה פרצופים של סלידה בקהל. בתגובה הוא מגחיך בתוקפנות את אוכלי הבשר שנגעלים מאוכל טבעוני ("דוחפים אוכל בתחת של תרנגולת", "אוכלים קיא של דבורה", "אוכלים מחזור של עופות"). ההאשמות וההגחכות התוקפניות הופכות אותו לסוג של מתאבק בזירת קרב, בטוח בעצמו ומוכן לכל מתקפה של האויב.

בחלק ה'שאלות-תשובות', אחד המשתתפים מנסה לאתגר את העמדה המוסרית של חלק מהטבעונים  (דקה 05:44) – אלו שנמנעים מלהשתמש גם בשמרים, בשל הניצול של חיידקים ובקטריות המעורב בתהליך. הוא אומר שיש מקרים שבהם רופאים חייבים להרוג חיידקים ובקטריות כדי להציל חיי אדם.  "אז אתה המייסד של 'אנשים למען יחס מוסרי לחיידקים'?", יורופסקי מתגרה בבחור. כולם צוחקים. מיד אחר כך הוא מסביר שאם מישהו תוקף אותך, לא משנה מי, יש לך זכות להגן על עצמך, גם אם לשם כך תצטרך לתקוף בחזרה את האויב. הוא 'יכסח את הצורה' של מי שיתקוף אותו. גם במקרה זה יש לו תשובה לכל ביקורת, הוא תמיד מנצח בעימות, מי שעומד מולו תמיד מפסיד כי אין בו חמלה, הוא לא הגייני ולא הגיוני.

חבר תומך. יורופסקי מביע אמון במשתתפים האחרים ויוצר יחסים של קירבה איתם. "כל אחד מאיתנו היה פעם ילד, לכל אחד הייתה חמלה לבעלי חיים", הוא מסביר. הוא חוזר ואומר שהוא לא האויב של מי שצופה בו, אלא רק רוצה בטובתו. הוא מדגיש את זה שהוא "לא מנסה למכור כלום לאף אחד", כך הוא מגדיר את היחסים בינו לבין הצופים כיחסים שמבוססים על דאגה ואמון הדדיים. יש נקודות שבהן נראה שהוא שם לב להגזמתו עם הדמות המאיימת (אחרי סרטון ההתעללות האחרון, שבו הוא מטיל את האחריות להתעללויות על הקהל, בגלל שהם ממשיכים לקנות בשר, גבינות וביצים [דקה 01:05:34]). לאחר ההתפרצות הזו מגיע רגע של רפלקסיביות שבו הוא מרכך את ההשתלחות ומסביר אותה כהתלהטות רגעית שנובעת ממראות ההתעללות הקשים.

פותר בעיות. אחרי "השוטר הטוב" ו"השוטר הרע", יורופסקי משרה ביטחון והקלה. זו בעצם נימת הפתרון: לחיות חיים מוסריים זה אפשרי ואפילו לא כל כך מסובך. "שלא תחשבו לרגע שאני לא אוהב את הטעם של בשר, גבינה וביצים. אני אוהב אותו! אוהב אותו", הוא מתריס בקהל ברגע של גילוי ישיר. ומיד אחר כך מסביר שניתן למצוא תחליפים טבעוניים לכל מוצר, לכל טעם. וכמו שאמריקאים אוהבים לראות – אינסוף אופציות לכל מוצר – הוא מציג גרסאות טבעוניות של חברות שונות להמבורגר, פיצה, עוף, גלידה ועוד. ההמלצות שהוא נותן מגיעות עם "אחריות שלו". הוא גם מנסה להפגין עונג מהחלופה הטבעונית, כשהוא מציין בתשוקה עד כמה הוא אוהב ארוחת בטטות או 'ביצה קשה' שעשויה מאבוקדו ופירה. ההקלה והביטחון שדמות זו מביאה איתה, קשורים לאפשרויות שיורופסקי מספק לצופה המבוייש לפתור את הבעיה המוסרית.

4.

מדוע ה'דמויות הרגשיות' של יורופסקי עובדות טוב על הקהל הישראלי?

הנה הצעה: נהוג לחשוב שהמודל האידיאלי לגבריות ישראלית הוא החייל הלוחם (כמובן שקיימים גם מודלים אחרים, כמו הגבר הרגיש או האינטלקטואל, אך הם פחות נחשבים ל'גבריים'). החייל הלוחם הוא הגבר שמוכן תמיד לקרב. הוא מודע לאיום התמידי שתחתיו הוא נמצא. הוא מוכן להתמודד עם האויב בתקיפות. הוא חי בפחד, אבל הוא יודע לנהל את הפחד הזה כך שברגע האמת הוא יוכל לתקוף בתעוזה ובהגיון. זה לא מודל שרלוונטי רק למסגרות הצבאיות. הוא חולש גם על שדות אחרים: הפוליטיקה (בגין, רבין, נתניהו…), התקשורת (הדהוד מתמיד של סכנה קיומית ותגובה נחושה), מערכת החינוך (למרות הניסיונות הכושלים מערכת החינוך עדיין מנסה לבסס את סמכותה של המורה, ללמד אותה כיצד ליצור יראה מצד התלמידים), ועוד. עם זאת,  אפשר גם לחשוב על 'מפקד בצבא' כאידיאל רחב יותר של גבריות בישראל (שכולל בתוכו גם חיילים לא קרביים). דמות זו היא סמכותית וקשוחה אך עם זאת גם קשובה ואכפתית (המפקד הוא ה"אמא והאבא" של פקודיו) והיא מחויבת למצוא פתרון יצירתי לבעיות השעה של החיילים. 'מפקד בצבא', בהגדרתו הרחבה, מחויב להכין את חייליו לעמוד בכל משימה שהם יקבלו בהתאם לתפקידם.

אם חושבים על יורופסקי בהתאם לקו החשיבה הזה – אז מה שהוא עושה זה להכין את הצופה הישראלי/ת כמו 'מפקד בצבא' לעמוד במשימה. ובאיזו משימה מדובר? היום שבו הטבעוני המתחיל יצטרך לצאת מהארון ולעמוד מול העולם. איך הוא יתמודד עם עיקומי הפרצופים של אנשים שישמעו שהוא הפך לטבעוני? הם יחשבו שהוא 'יפה נפש', 'נשי' או גרוע מזה – 'שמאלני'.  יורופסקי מאפשר לו לאמץ קול גברי מאיים שיענה לכל הביקורות הללו (גם אם הוא בעצמו לא יגיב לביקורות). יורופסקי בונה את הסיטואציה כמו סימולציית קרב בין מתאגרפים, קרב בין מאמן מנוסה למתאבק מתחיל. הוא מפגין ביטחון עצום – תוקף, מאשים, רודה. הוא מנסה לעורר בושה או פחד עמוקים אצל הצופים. אבל תוך כדי הוא גם מביע אמון ותומך בהם. כך הוא מלמד אותם שאין להם מה לדאוג: לטבעונים יש מה לאכול, ואם הם ילמדו ממנו, הם יוכלו גם לאכול, בלי מלח, את אלה שיעקצו אותם.